Back
Products
Back

About

Back

Explore

מתקופת היובש בארה"ב ועד "דרך ההיפים" במזרח הרחוק: כך הפכה קולומביה הבריטית לשם נרדף לקנאביס פרימיום בכל העולם

בין אם ביקרתם בעבר באחת מחנויות ה"קופישופ'ס" באמסטרדם, ה"דיספנסרי'ס" של קליפורניה או מועדוני הקנאביס של ברצלונה, יש סיכוי גבוה למדי שנתקלתם במונח "BC Bud".

במאמר הבא נבקש להבין כיצד הפרובינציה הקנדית השקטה צמחה להיות מעצמת קנאביס עולמית המייצרת גנטיקות נדירות ותפרחות עסיסיות המבוקשות כמעט בכל פינה בגלובוס?

מנטליות פורצת גבולות

במהלך השנים 1933-1920 הממשל בארה"ב הוציא מחוץ לחוק את הייצור, המכירה והצריכה של משקאות אלכוהולים במה שכונה אז "חוק היובש" (The National Prohibition Act). בעקבות החקיקה החדשה והגורפת הוקמו גופי אכיפה ייעודיים שמטרתם המרכזית היא לתור אחר יצרני אלכוהול בלתי לגאליים בתוך שטח ארה"ב, כמו גם סיכול הברחות של משקאות משכרים שעשו את דרכם מבחוץ.

באופן טבעי, האיסור על ייצור וצריכה של שתייה חריפה הביא ליצירת שוק שחור אשר הלך והתפתח עם השנים לקנה מידה עצום – עשרות אלפי מבשלות בירה מחתרתיות פעלו בתוך שטח ארה"ב, ולצד הייצור המקומי התפתחה במקביל גם רשת הברחות ענפה שעסקה בהחדרת משקאות אלכוהולים מבחוץ אל עבר השוק האמריקאי המיובש  ("Bootlegging").

האלכוהול שעשה את דרכו לארה"ב הגיע בין היתר ממקסיקו בגבול הדרומי ומהאיים הקריביים בגבול המזרחי, אבל רובו המוחלט הגיע מהשכנה הקנדית מצפון, שם המבריחים המקומיים ניצלו את הקושי באכיפה מאחר שמדובר בגבול היבשתי הארוך ביותר בעולם (מעט פחות מ-9 אלף קילומטרים – כמעט פי שלוש מאורך הגבול האמריקאי עם מקסיקו).

מחוז קולומביה הבריטית, הגובל עם מדינת וושינגטון בחוף המערבי של ארה"ב ובעל טופוגרפיה עשירה במפרצים ואיים, הפך לאחד המוקדים המרכזיים של הברחות האלכוהול. לכל אורך תקופת היובש הוכשרו נתיבי הברחה ימיים ויבשתיים מקולומביה הבריטית לתוך ארה"ב, וכאשר חוק היובש בוטל בשנות השלושים, אותם נתיבים עברו בהדרגה "הסבה" מהברחת אלכוהול להברחת סחורה אחרת שהפכה באותם ימים להיות לא חוקית בארה"ב – הקנאביס.

עם זאת, חשוב לציין שזו תהיה טעות לייחס את ההצלחה האדירה של סצנת הקנאביס בקולומביה הבריטית רק לסמיכות לגבול האמריקאי, וכפי שמיד נגלה, ה-"BC Bud" המפורסם בנה את שמו בזכות גורמים שונים כגון האקלים השורר במחוז, האדמה הפוריה שלו, הגנטיקות הייחודיות שהגיעו לאזור עוד בשנות השישים והכי חשוב – קהילה גדולה של אנשים עם תשוקה אדירה לגדל קנאביס איכותי.

במהלך שנות החמישים והשישים, עם התפתחות הקהילה ה"היפית" ותרבויות המחאה שצמחו סביב ההתנגדות למלחמה האמריקאית בוייטנאם, החלו להגיע למחוז המרוחק יחסית כמויות גדולות של "היפים" מקומיים לצד סרבני גיוס מצפון אמריקה  שברחו ממולדתם מחשש לגיוס בכפייה של הדוד סם.

באותה תקופה החלה להתפתח תופעה של גידולי קנאביס ברחבי המחוז. בתחילה היה מדובר בקנה מידה קטן, אך עם השנים התופעה הלכה והתרחבה. בשנות השבעים החלו להגיע לקולומביה הבריטית אנשים שחזרו ממה שזכה לכינוי "דרך ההיפים" ("The Hippie Trail") – מסלול קבוע של מטיילים באזור מזרח אסיה והמזרח התיכון.

אותם מטיילים חזרו לקנדה לא רק עם תפיסות עולם ותובנות חדשות על החיים, אלא גם עם לא מעט זרעי קנאביס בכיסים. זרעים אלו היו ברובם שייכים ל-"זני מורשת" ("Landrace Strains"), כלומר זנים שהתפתחו באופן טבעי לאורך מאות ואף אלפי שנים במוקדים אקזוטיים שונים כגון אפגניסטן, תאילנד, הודו, נפאל, סרי-לנקה ובמידה מסוימת גם מרוקו.

המבחר הנדיר של הגנטיקות הייחודיות הללו הפכו במהרה לבסיס הגנטי עבור זני הקנאביס האיכותיים שטופחו במהלך העשורים הבאים בצפון-אמריקה בכלל ובקולומביה הבריטית בפרט. שמות כגון "בלוברי" (Blueberry), "כימו" (Chemo) או "איילנד סוויט סקאנק" (Island Sweet Skunk) הם רק דוגמה קטנה לזנים המצויינים שטופחו במחוז והפכו במהרה למבוקשים בכל רחבי העולם.

תעשיית הקנאביס המקומית המשיכה לצמוח בקצב גבוהה במהלך שנות השבעים, השמונים והתשעים, ובתחילת שנות האלפיים היו על-פי הערכות כבר למעלה מ-100,000 איש המועסקים בתעשייה הבלתי חוקית במחוז.    

שמש מלאה, קרקע עשירה ומים בשפע

מטפחי הזנים החלוציים בקולומביה הבריטית נהנו גם מתנאי סביבה ואקלים אידיאליים עבור גידול קנאביס איכותי:
טמפרטורה – בתור מחוז הנמצא בחופה המערבי של קנדה, קולומביה הבריטית נהנית מטמפרטורות מתונות יחסית לאזורים אחרים בחלקים הפנימיים יותר של המדינה, עם חודשי קיץ חמימים (21 מעלות צלזיוס בממוצע)  וחורף שעשוי להיות קריר אמנם אבל לא קר מידי (ברצועת החוף הטמפרטורות בדרך-כלל לא יירדו מתחת לאפס גם בעונת החורף).
שמש – צמח הקנאביס, כמו צמחים רבים אחרים, משגשג בתנאים של שמש שופעת. קולומביה הבריטית נחשבת לאחד האזורים בקנדה בעלי החשיפה הגבוהה ביותר לשעות שמש מלאה במהלך השנה.
קרקע – המחוז נהנה מאדמה עשירה ביסודות, מינרלים וחומרים אורגניים. כמו-כן היא בעלת נטייה לחומציות קלה המתאימה באופן מושלם לסביבת השורשים של הקנאביס.
מים – אין עוד מקום בקנדה שיורדות בו כמויות גשמים כל-כך גדולות כמו בקולומביה הבריטית. בנוסף יש במחוז שפע של מקורות מים טבעיים כגון אגמים, נהרות וכמובן האוקיינוס השקט – מה שמאפשר גישה נוחה וזולה לכמויות גדולות של המים הנדרשות לעתים בתהליך גידול קנאביס.

האמריקאים דורשים קנאביס באיכות קנדית

אולם אם יש משאב אחד, נדיר ומיוחד המתעלה אפילו על הגנטיקות המצוינות ועל תנאי האקלים האידיאלים שהוזכרו לעיל, ומקנה לקולומביה הבריטית יתרון מובהק בגידול קנאביס על-פני שאר המקומות בעולם הוא ללא ספק ההון האנושי:

החל משנות השישים ועד היום למעשה, פועלת במקום קהילה גדולה ותומכת של אנשים שחיים ונושמים קנאביס לכל אורך ימות השנה. קהילה פורצת דרך זו, הדוגלת ברעיונות של שיתוף ידע וניסיון, היא זו שהביאה את מחוז קולומביה הבריטית להפוך לשם נרדף לקנאביס פרימיום – המונח המפורסם "BC Bud" (קיצור של "British Columbia Bud"), שרבים נוטים לחשוב אותו לזן מסוים, הוא למעשה תיאור לקנאביס מכל זן שהוא אשר גדל וטופח במחוז, בדומה מעט למונחים מעולם הקולינריה והיין כגון חרדל דיז'ון, גבינות רוקפור או יינות נאפה.

למעשה, המונח "BC Bud" הפך למותג איכות כל-כך מבוקש ברחבי העולם, שבשלב מסוים לקנדים עצמם כבר היה קשה להשיג אותו, ולפי הערכות של גורמי אכיפה בקנדה לא פחות מ-95% מהקנאביס שטופח באותה העת בקולומביה הבריטית הוברח מעבר לגבול אל שוק הקנאביס האמריקאי, שהיה מוכן לשלם ממיטב כספו עבור איכות הקנאביס הנדירה של השכנה מצפון.

אנחנו ב-PSF גאים להעסיק בשורותינו מספר "מגדלי מורשת" ("Legacy Growers") אשר היו במשך עשרות שנים חלק אינטגרלי מקהילת מגדלי הקנאביס במחוז קולומביה הבריטית, וכיום, לאחר כך-כך הרבה זמן של טיפוח זנים במחתרת, הם נהנים מגישה למעבדות מתקדמות ומתקני גידול רחבי-ידיים המאובזרים במיטב הטכנולוגיה העדכנית – הכל במטרה להפיק תפרחות גדולות, דחוסות, ריחניות, מכוסות בטריכומות ועשירות בקנבינואידים וטרפנים – לא פלא שכבר במשך עשרות שנים מדובר בקנאביס המבוקש ביותר בעולם…

נקודות רכישה
היכן ניתן לרכוש?

בעלי רישיון לקנאביס רפואי יוכלו לרכוש את זני המותג בבתי המרקחת בפריסה ארצית.

בודק...